מי שיש לו ילדים, אפילו הטובים, הממושמעים והמתחשבים ביותר בעולם, מכיר את זה:
אמא, תקני לי.
אבא, תביא לי כסף.
מה, לא מגיעה לי מתנה על זה שאכלתי את כל הכריך?
אפשר ללכת לחנות צעצועים לקנות לי מתנה?
לכולם יש...
לאיתמר קנו אוגר זוזו / סילי בנדס / גוגוס / גורמיטי / בקוגן / רובוטריקים חדש!!
מה עושים? איך מתמודדים עם דרישות הילדים לקנות להם מתנות כל שני וחמישי כאילו אין מחר, כאילו החדר לא מתפוצץ מרוב מתנות ומשחקים, כאילו אם הם לא יקבלו את הצעצוע החדש והמלהיב – לרגע הזה, יתמוטט העולם?
קודם כל, להבין. לנו המבוגרים, לא קורה שאנו רואים משהו בחנות ומרגישים שאנו פשוט חייבים לקנות אותו? לא היו לכם בחיים קניות אימפולסיביות, שלא קשורות לצורך ולשום רציונל? היו גם היו. כולל המון פריטים שמעלים אבק כי אינכם משתמשים בהם, למרות שהוצאתם עליהם הון.
לילדים אפילו קשה יותר להתמודד עם התחושות הללו, מכיוון שהם לא מבינים עד הסוף מהו תקציב, מה צריך ומה לא, וכי דברים שנראים לנו חסרי חשיבות, מאוד חשובים עבורם.
נכון, יש הבדל. הכסף הוא שלכם, אתם עובדים עבורו ואתם מחליטים כיצד להוציא אותו ועל מה.
קודם כל, חשוב לדבר עם הילדים בצורה מסודרת, ולא רק לזרוק להם פה ושם הערות כמו "לא, אי אפשר" "לא היום", "רק בחנוכה", "לא קונים כל מה שרואים" – מה הם כבר יכולים להבין מזה, כשהם כרגע רוצים מאוד משהו? כל זה צריך להיות מגובה, לדעתי, בשיחה מקדימה ומסודרת עם הילדים, בהתאם לגילם: מה אנו מרשים לקנות, באילו אירועים, באלו סכומים ומתי. מדוע אי אפשר לקנות כל מה שרוצים ומהו סדר עדיפויות.
אפשר לגשת עם הילד לחדרו, לעבור על משחקים וצעצועים שבהם לא שיחק זמן רב ולשאול: "אתה רוצה שנשחק יחד ב..." ולהראות לילד שיש ערך לדברים שכבר יש לו. משחק משותף עם הילדים יכול למלא תשומת לב שהם צריכים, במקום קניות חדשות.
לילדים בגיל בית הספר, לדעתי אפשר לתת דמי כיס, ולאפשר להם בכספם הפרטי לחסוך ולקנות דברים שהם רוצים. ככה כשמגיע הלהיט החדש הבא, יש להם תקציב משלהם לכך. כמובן, באישור ההורים. זה שלילד יש כסף משלו לא אומר שמותר לו לקנות הכל, אלא הכל – בגבולות מה שאמא ואבא מסכימים שהוא יקנה. למשל, לא נרצה שהילד יקנה צעצועים או משחקים שאינם הולמים את גילו, שאינם חינוכיים לטעמנו או מכל סיבה אחרת.
קובעים שמדי פעם אפשר לקנות מתנות חדשות: בחג, בסיום שנת הלימודים, קבלת תעודות, ארוע מיוחד וכמובן ימי הולדת.
אם מדי פעם אנו מצ'פרים את הילדים בקניית מתנה הוא דבר מה שהם רוצים, אנו לא רק משמחים אותם, אלא מדגימים גמישות. אך הכל חייב להיות בהתאמה לתקציב.
עוד רעיון חיובי, הוא לעבור עם הילד על המשחקים והצעצועים בחדרו, ולפנות את כל מה שכבר לא מתאים לגילו ויחד להחליט לתרום או להעביר את הצעצועים הלאה. בכך אנו מראים לילד שיש ערך לחפצים, שאם אינם בשימוש יכולים להיות בשימוש של ילד אחר. כמובן מדגימים רוח התנדבות ונתינה.
אמא, תקני לי.
אבא, תביא לי כסף.
מה, לא מגיעה לי מתנה על זה שאכלתי את כל הכריך?
אפשר ללכת לחנות צעצועים לקנות לי מתנה?
לכולם יש...
לאיתמר קנו אוגר זוזו / סילי בנדס / גוגוס / גורמיטי / בקוגן / רובוטריקים חדש!!
מה עושים? איך מתמודדים עם דרישות הילדים לקנות להם מתנות כל שני וחמישי כאילו אין מחר, כאילו החדר לא מתפוצץ מרוב מתנות ומשחקים, כאילו אם הם לא יקבלו את הצעצוע החדש והמלהיב – לרגע הזה, יתמוטט העולם?
קודם כל, להבין. לנו המבוגרים, לא קורה שאנו רואים משהו בחנות ומרגישים שאנו פשוט חייבים לקנות אותו? לא היו לכם בחיים קניות אימפולסיביות, שלא קשורות לצורך ולשום רציונל? היו גם היו. כולל המון פריטים שמעלים אבק כי אינכם משתמשים בהם, למרות שהוצאתם עליהם הון.
לילדים אפילו קשה יותר להתמודד עם התחושות הללו, מכיוון שהם לא מבינים עד הסוף מהו תקציב, מה צריך ומה לא, וכי דברים שנראים לנו חסרי חשיבות, מאוד חשובים עבורם.
נכון, יש הבדל. הכסף הוא שלכם, אתם עובדים עבורו ואתם מחליטים כיצד להוציא אותו ועל מה.
קודם כל, חשוב לדבר עם הילדים בצורה מסודרת, ולא רק לזרוק להם פה ושם הערות כמו "לא, אי אפשר" "לא היום", "רק בחנוכה", "לא קונים כל מה שרואים" – מה הם כבר יכולים להבין מזה, כשהם כרגע רוצים מאוד משהו? כל זה צריך להיות מגובה, לדעתי, בשיחה מקדימה ומסודרת עם הילדים, בהתאם לגילם: מה אנו מרשים לקנות, באילו אירועים, באלו סכומים ומתי. מדוע אי אפשר לקנות כל מה שרוצים ומהו סדר עדיפויות.
אפשר לגשת עם הילד לחדרו, לעבור על משחקים וצעצועים שבהם לא שיחק זמן רב ולשאול: "אתה רוצה שנשחק יחד ב..." ולהראות לילד שיש ערך לדברים שכבר יש לו. משחק משותף עם הילדים יכול למלא תשומת לב שהם צריכים, במקום קניות חדשות.
לילדים בגיל בית הספר, לדעתי אפשר לתת דמי כיס, ולאפשר להם בכספם הפרטי לחסוך ולקנות דברים שהם רוצים. ככה כשמגיע הלהיט החדש הבא, יש להם תקציב משלהם לכך. כמובן, באישור ההורים. זה שלילד יש כסף משלו לא אומר שמותר לו לקנות הכל, אלא הכל – בגבולות מה שאמא ואבא מסכימים שהוא יקנה. למשל, לא נרצה שהילד יקנה צעצועים או משחקים שאינם הולמים את גילו, שאינם חינוכיים לטעמנו או מכל סיבה אחרת.
קובעים שמדי פעם אפשר לקנות מתנות חדשות: בחג, בסיום שנת הלימודים, קבלת תעודות, ארוע מיוחד וכמובן ימי הולדת.
אם מדי פעם אנו מצ'פרים את הילדים בקניית מתנה הוא דבר מה שהם רוצים, אנו לא רק משמחים אותם, אלא מדגימים גמישות. אך הכל חייב להיות בהתאמה לתקציב.
עוד רעיון חיובי, הוא לעבור עם הילד על המשחקים והצעצועים בחדרו, ולפנות את כל מה שכבר לא מתאים לגילו ויחד להחליט לתרום או להעביר את הצעצועים הלאה. בכך אנו מראים לילד שיש ערך לחפצים, שאם אינם בשימוש יכולים להיות בשימוש של ילד אחר. כמובן מדגימים רוח התנדבות ונתינה.
0 comments:
הוסף רשומת תגובה